חברים,  בלוג # 5 שלי. נשברתי. התחלתי לקחת תרופה דופמינרגית בשם סיפרול - אגוניסט/מפעיל של הקולטן לדופמין. למה אני קורא לזה ״נשברתי״ ומה הוביל להחלטה הזאת? עד לפני מספר חודשים דגלתי בגישה שצריך להאמין לגוף שלנו ולתת לו להתמודד, בדרכו, בלי תרופות דופמינרגיות. אז ״נשברתי״? כי החלטתי לשנות כיוון? אולי לא שבירה אלא עוד שלב בקבלה של המחלה. אז למה החלטתי לשנות כיוון? התחלתי להרגיש קשיים בקורדינציה של תנועותיי, בעיקר בהליכה, וחשבתי שאני צריך לתת עזרה לגופי. אנסה להסביר את הלוגיקה של החלטתי דרך פעילותם של אנזימים, חלבונים שבתקופה האחרונה מרתקים את מחשבותיי. אנזימים הם חלבונים/ מנועים קטנים בתאי גופינו שתפקידם לזרז ראקציות כימיות. ראקציות כימיות  מתרחשות באופן ספונטני בקצב איטי יחסית כי קיים מחסום אנרגטי. תפקיד האנזימים הוא להנמיך את המחסום האנרגטי ובכך לזרז את קצב הראקציה. אז הלוגיקה שלי היא שגופי כנראה  הצליח בשש השנים האחרונות להאיט את קצב התקדמות המחלה, ובחודשים האחרונים קצת יותר קשה לו - או בשפה האנזימית - המחסום האנרגטי עלה וצריך לנסות להורידו על ידי לקיחת תרופה. מה השתנ...