שבירה או קבלה?
חברים,
בלוג # 5 שלי. נשברתי. התחלתי לקחת תרופה דופמינרגית בשם סיפרול - אגוניסט/מפעיל של הקולטן לדופמין. למה אני קורא לזה ״נשברתי״ ומה הוביל להחלטה הזאת?
עד לפני מספר חודשים דגלתי בגישה שצריך להאמין לגוף שלנו ולתת לו להתמודד, בדרכו, בלי תרופות דופמינרגיות. אז ״נשברתי״? כי החלטתי לשנות כיוון? אולי לא שבירה אלא עוד שלב בקבלה של המחלה. אז למה החלטתי לשנות כיוון? התחלתי להרגיש קשיים בקורדינציה של תנועותיי, בעיקר בהליכה, וחשבתי שאני צריך לתת עזרה לגופי. אנסה להסביר את הלוגיקה של החלטתי דרך פעילותם של אנזימים, חלבונים שבתקופה האחרונה מרתקים את מחשבותיי.
אנזימים הם חלבונים/ מנועים קטנים בתאי גופינו שתפקידם לזרז ראקציות כימיות. ראקציות כימיות מתרחשות באופן ספונטני בקצב איטי יחסית כי קיים מחסום אנרגטי. תפקיד האנזימים הוא להנמיך את המחסום האנרגטי ובכך לזרז את קצב הראקציה.
אז הלוגיקה שלי היא שגופי כנראה הצליח בשש השנים האחרונות להאיט את קצב התקדמות המחלה, ובחודשים האחרונים קצת יותר קשה לו - או בשפה האנזימית - המחסום האנרגטי עלה וצריך לנסות להורידו על ידי לקיחת תרופה. מה השתנה בגוף שלי? לדעתי אתגרתי אותו יותר מידי בהתנהלות היום יומית שלי, והאתגור (עליה במתח) הזה, להבנתי, מעלה את הדרישה לדופמין.
איזה מינון לקחת? כמובן מתחילים עם המינון הכי נמוך ומעלים אם לא רואים השפעה. כמה זמן מחכים עד שרואים השפעה? דרך אגב גם החלפתי את הנוירולוג שלי כי היה לי רצון לריענון/לחידוש שיהיה מתואם עם ההחלטה על לקיחת התרופה. והחלטנו שזה יעשה כמו ניסוי מדעי - אקח את התרופה במשך חודש ואז נפגש להחליף רשמים.
עבר חודש ואני לא מרגיש שיפור דרמטי. אני מעריך שהניורולוגית החדשה שלי תמליץ להעלות את המינון. האם זו המלצה נכונה בשבילי? זוכרים את פעילות האנזים שמנמיך את המחסום האנרגטי? ייתכן שצריך לתת לגוף שלי יותר זמן כדי להטמיע את פעילות התרופה ולא לצפות לפיתרון מיידי. בדומה למחלה שהתפתחה במשך שנים רבות, כך גם ההתמודדות הגופנית צפויה לקחת שנים רבות. אני צריך סבלנות ואמונה בדרך החדשה.
למה אני חושב שעליה באתגור שלי גורמת לעליה בדרישה הגופנית לדופמין? בבלוג הקודם שלי כתבתי שהדעה הנוכחית הפרמקולוגית היא שדופמין מעניק בולטות מוטיביציונית - תהליך המניע אותנו להשגת מטרות. במילים אחרות, יש מחיר דופמינרגי להשגת מטרות. אם זה נכון, אז ייתכן שהתנהלות עם פחות השגת מטרות תצרוך מגופי פחות יצירת דופמין - חיים שיותר תואמים את יכולותיי?
ציינתי למעלה שיש לי עליה באתגור המדעי. ספרתי לכם בעבר שאנחנו עובדים על חלבון ששמו אלפא-סינוקלאין שמעורב בהתפתחות פרקינסון. לצערינו, אחרי עשרות שנים של מחקר, אנחנו עדיין לא הצלחנו להתחקות אחרי פעילותו המדוייקת ומדוע מוטציות בחלבון הזה גורמות לפרקינסון. כדי לנסות ולקדם את התשובות לשאלות הללו, העמדנו ניסוי של כמעט שנה שבמהלכו חיפשנו חלבונים תאיים אחרים שנמצאים במגע עם אלפא-סינוקלאין. בביולוגיה כמו בבני אדם - ספר לי מי חבריך ואספר לך מי אתה. ומצאנו מספר חברים/חלבונים מבטיחים, שאנחנו מקווים ש״יספרו״ לנו מי הוא חברם אלפא-סינוקלאין וכיצד הוא גורם למחלה.
תודה על ההקשבה
Comments
Post a Comment