תנו לרעוד בשקט
שלום חברים, אתחיל בלשתף אותכם בחוויה שהייתה לי לפני מספר שבועות במכון ויצמן. נכנסתי באיחור להאזין להרצאה באחד מהאולמות וכבר לא היו מקומות ישיבה פנויים, אז התיישבתי על המדרגות. בחוויה שלי, ישיבה על המדרגות מאפשרת לי מרחב תנועה הרבה יותר גדול מאשר ישיבה על אחד הכיסאות של האולם, בצפיפות עם אנשים אחרים. אחרי ישיבה של מספר שניות, זיהיתי כיסא פנוי בין שני אנשים והאינסטינקט שלי ״הקים אותי והושיב אותי״ בכיסא הזה. מיד הרגשתי חוסר נוחות, צפיפות, אבל מה אעשה? אם אקום ואחזור למדרגות, יחשבו שאני אדם מוזר, ואם אישאר בכיסאי ארגיש לא נוח ולא איהנה מההרצאה. קמתי וחזרתי לשבת על המדרגות ומאוד נהניתי מההרצאה. מה למדתי מהאירוע הזה? אני מעדיף מרחב פתוח מסביבי. אחת הסיבות היא שמרחב פתוח מאפשר לי למתוח את זרועותיי ואת רגליי, וזהו צורך שקיים אצלי באופן מוגבר בשנים האחרונות. בנוסף, אני נתון בלחץ חברתי תמידי ואני לא רוצה להראות יוצא דופן. אבל אני כבר יוצא דופן עם הרעד והנוקשות שלי, אז למה אני מתעקש? כי ככה גדלתי. במקרה הזה הצלחתי להתמודד עם הלחץ החברתי ולעשות את מה שטוב לי – התרווחות על המדרגות. למה חשוב שאקשי