שלום חברים , בלוג #6 שלי. בחודשים האחרונים לקחתי הפסקה מכתיבת הבלוגים. התעייפתי, אפילו שהיה לי הרבה במה לשתף אותכם. חשוב לי להתעקש לעשות את מה שאני אוהב, בזמן המתאים לי, ולא להתיש את עצמי/המיטוכונדריות שלי . לפני מספר חודשים סיפרתי לכם שהתחלתי לקחת סיפרול - מפעיל/אגוניסט של הקולטן לדופמין, ושהחוויה שלי היתה ש״נשברתי״. לאחרונה, נרגעתי מהתחושה הזאת אבל לתרופה היתה תופעת לוואי: היא העלתה אצלי את האובססיביות (למשל לפתור שאלות מחקריות במדע). אז בעצה עם הנוירולוגית הנהדרת שלי, ד"ר נירית לב, הפסקתי את התרופה ואחרי חודש התחלתי עם אגוניסט אחר בשם רקויפ. ועכשיו האובססיביות חזרה לרמתה הקודמת . התייעצתי עם ד״ר לב על עוד שני נושאים : באיזה ספורט לעסוק? אמרתי לה שלא בא לי פינג פונג או רכיבה על סוסים, חלק מהפעילויות הפופולריות אצל מתמודדים. ״אז מה בא לך?״ היא שאלה. עניתי: ״בא לי לשחק כדורסל - אהבת חיי מאז נערותי!״ ״אז לך תשחק כדורסל״ ד"ר לב סיכמה. איך אוכל לשחק? בטח אמעד בלי סוף ועם כל הרעידות לא אצליח להחזיק את הכדור ולקלוע לסל . ובכל זאת הלכתי על זה. מצאתי קבוצת חובבים בריאים ...
